פצעי נשמה החסמים הגדולים לצמיחה

FacebookTwitter

פצעי נשמה החסמים הגדולים לצמיחה

אני מזמנת את ההדרכות שלי, הלמוריאנים, הסיריאנים, המלאכים, ההילרים ואת כל מי שמלווה אותי בדרך, כדי שאוכל להעביר מידע מהאקאשה לשיעור על פצעי נשמה

אם את או אתה קוראים מאמר זה, תקבל את ההילינג לפצעי נשמה.

דרך הערוץ שאני מעבירה יגיע אליכם גם רטט רוחני-טיפולי מהמדריכים שנמצאים כאן, לטפל גם בכם. זה לגמרי אפשרי משום שאנחנו במחשבות שלנו מחוברים לשדות מורפ-גנטיים ואני מחברת את עצמי עכשיו לשדות האנרגיה של הצופים הנמצאים פה.

מהם פצעי נשמה

הכינו אותנו לאורך כל הדורות, לזמן הזה, שדברים יתגלו אלינו. הכינו אותנו לגלות כל מיני סודות בתהליכים ומבנים, מה שלא התגלה לדורות הקודמים, שלא ידעו את הדברים שאנחנו יודעים היום וגם היום, רב הנסתר על הגלוי.הדורות הקודמים ידעו, את מה שאנחנו היום מחפשים לדעת.

 וכשאנחנו מדברים על פצעי נשמה, מדברים פצע עתיק. אלה מקומות כל-כך פנימיים ועמוקים, שאנחנו לפעמים לא מזהים את ההקשר של דברים, שקורים לנו בתוך חיי היום יום, לבין אותו פצע עתיק שהחליט לדמם.מכיוון שאנחנו שליחי אור העוסקים בעבודת אור וריפוי, קשורים נשמתית

הנשמה קיבלה על עצמה לעשות את העבודה, כדי להכין את הדורות הבאים, את האנושות אל "תודעת הזהב", אל עידן של טיהור וניקוי גדול יותר.זו רשת מקודשת, שלא כולם מכירים אחד את השני

אנחנו קבוצה שנקראת חוד חנית, קבוצת קארמה. אני מדברת על כל האנשים שעוסקים בעבודה פנימית, בעובדה רוחנית. לומדים, מתקשרים ועושים עבודת אור. זאת הקבוצה שקיבלה על עצמה חוד חנית, לפלס דרך עבור אלה שהולכים לידנו ועבור אלה שיבואו אחרינו.

מבחינתי, אנחנו קבוצת נשמות שהוכשרנו בכל מיני דרכים נסתרות וגם ידועות. הוכשרנו לתפקיד הזה במהלך הגלגולים הרבים של הנשמה שלנו ועצם זה שהחלטנו והסמכנו לרדת לכאן, בתבנית אנרגטית מסוימת ובחוטמים אנרגטיים מסוימים, גם בחרנו את המדינה. בחרנו את ההורים. זה, כי ירדנו כנשמות. ירדנו מצוידות עם אותו כלי, עם אותו ארגז כלים. ירדנו כבר מצוידות בהמון כלים רוחניים ואנרגטיים, שבתוך הארגז שלנו, אבל הארגז הזה לא תמיד פתוח.

לכן, אם ירדנו כבר מצוידות בכלים רוחניים, בידע, בחוכמה עתיקה, זה לא אומר שלא הבאנו אתנו מחיים קודמים את "הפצעים הקארמתיים", את ההטבעות הקארמתיות העתיקות, את "פצעי הנשמה" הגבוהים שלנו, ועל זה אני עכשיו הולכת לדבר.

אין ספק, שמבחינת הידע שירדנו איתו, אותו ארגז כלים רוחני, אולם כישורים, אותן יכולות ריפוי, כל הפירות של תהליכי החניכה, הלמידה והמאסטריות שלנו מחיים קודמים, ירדנו לכאן כנשמות טהורות לתוך גוף תינוק. גוף התינוק הזה, כולו רגש, הוא כולו אהבה ללא תנאי, אבל בתוכו מקודדים "פצעי הקארמה". בעצם הבחירה שלנו בהורים ועצם הסביבה שגדלנו בה והתגבשות האישיות שלנו, לא מורידה כרבע מתוך התגברות "הפצעים הרגשיים" גם מחיים אלה ועליהם בעצם נוספו "פצעי הנשמה" הקארמתיים.

עכשיו זה העת לבקש את הריפוי, את הניקוי את ההשלה, את התיקון, את השחרור, משום שאנחנו מחויבים כשליחי אור, ממש ממש להיות כלי טהור עבור האור, עבור ההדרכות שלנו. והכלי הטהור הזה הוא אנחנו. הוא הגוף הפיזי שלנו, הוא הכלי הנפשי שלנו וזה בעיקר בעיקר עבודת-הלב שלנו, עבודת הלב שאנחנו עושים. וכשאנחנו נמצאים בתוך איזה שהיא הוויה רגשית, שנושאת בתוכה כאב, סבל, תסכולים מחיים אלה, הרי שאנחנו יוצרים לעצמנו המון המון קירות זכוכית, או קירות בטון שמונעות מאיתנו להיות מה שבעצם קידדו בנו. חוד-חנית להבאת אור, ידע, ריפוי, אל האחים והאחיות שלנו ועבור הדורות הבאים.

אז אם אנחנו שליחי אור ולקחנו את ההסכמה הזאת, מאיתנו מצופה כפול וכפליים לעשות עבודת ריפוי מאד מאד עמוקה. לכן, מאד חשוב היה לי גם להביא את הנושא הזה של "פצעי נשמה" וללכת אחורה בזמן, כי כולנו כאן "חוד חנית". כולנו כאן קבוצה של "מבשרי השחר". ולכן, כמו שאמרתי, אנחנו מצווים בציווי נשמתי לטפל ולתקן את הדברים שמפריעים לנו ביום-יום, ותיכף אני אעשה את החיבור הזה.

כבר מקדמת דנן, מתקופת למוריה, יש לי זיכרונות מאד עתיקים ממנה, מתקופת אטלנטיס, וכמובן כל הציוויליזציות העתיקות, שעסקו בתהליכי התורות הרוחניות. הם הכינו לנו את מה שיש לנו היום. הם עסקו הרבה מאד גם בהבנת הטבע הרוחני, הבנת הנפש של הבן-אדם וזיכוך הכלי, מה שנקרא, ולכן זיכוך הכלי, הוא היה התורה הכי גדולה של כל חניכי ההתעלות. כיצד אני מזכך את הכלי כדי שאני אבוא טהורה ונקיה מול הבריאה. כדי שתעביר דרכי את הכישורים ואת הריפוי שאני זקוקה או נבחרתי כדי להעביר לבני-אנוש.

"פצעי הנשמה", בעצם נמצאים בנו כי אנחנו באנו איתם עם "פצעים היסטוריים", עם "פצעים קארמתיים" מראשית הבריאה של נשמת-האל שלנו. זה לא רק מראשית החיים שלנו כאן על כדור-הארץ, אלא זה מהרגע שבכלל נוצרה כאן על כדור-הארץ, איזה שהיא הוויה, כיוון שגם לפי תורת הקבלה, בתוכנו יש גם דחפים בהמיים, כמו שהקבלה קוראת "נפש תבהמית" (???)

כלומר, כל פצע, כל טראומה בן-דורית שנוצרה עוד מהיותנו אימהות, שנוצרה עוד טרום היותנו בני-אדם, כיוון שהכל עובר בדרך מאד מופלאה ונסתרת אל אותם תאי-נשמה, אל אותו דנ"א רוחני אל אותם מרדיאנים אלוהיים, שמחברים אותנו, בעצם, אל העבר שלנו.

היום, אנחנו נמצאים במצב של ניתוק "כבלי עבר", אנחנו נמצאים היום בבקשה מההדרכות שלנו לנתק "כבלי עבר" ולהיות נקיים כתינוקות, לחזור ולהיות הילדים הטהורים של האלוהים. לחזור ולקבל את התואר "בני האלוהים".

אנחנו, בתוך החברה המערבית, לא כל-כך נמצאים בהוויה הזאת, אבל, למשל, מי שעדיין חי את הציוויליזציות העתיקות, כמו בהודו, כמו בטיבט, הם באמת באמת עוסקים בניקוי "כלי-הנפש", ב"עבודת-לב", ב"צחצוח התאים", ובעיקר בעיקר בצחצוח התודעה.

אז בשידור זה, אמנה כמה מ"פצעי הנשמה" ובעצם אתם תגלו שאלה בעצם כל החסימות  שלנו, כל העיכובים שלנו בגלגול זה. כל הפצעים הרגשיים שלנו וכל מיני תהליכים שקורים לנו בגלגול  הזה. זה הזמן לעשות עבודת גאולה פנימית וחרות רוחנית.

הפצע הגדול ביותר הנשמתי, שקיים בתוך ההוויה שלנו, קיים בתוך החומר, בתוך הדנ"א שלנו, בתוך הלב שלנו. הוא קודם כל הפרידה מ"נשמת האם", שזה הפצע הכי גדול. הפרידה מהאימא, הפרידה מהביטחון, הפרידה מהאור הזה, המפץ הגדול שקרה. פרידה מ"נשמת-האם".

כלומר, בתוכנו קיים פצע גדול. לכולנו זה "פצע הנטישה". אנחנו ננטשנו מנשמת-האם, בהבנה שלנו. ובכל פעם, כמו למשל בלמוריה, שהיבשת בעצם, אותה תודעת-אור עצומה, החליטה להיפרד מהשדה המאוחד, אנחנו חווינו נטישה פתאומית ממקור אור, ממעיין, ממי-הבריאה, מהביטחון שהיה לנו.   חווינו נטישה פתאומית חזקה, ולכן יש בנו פצע עתיק, שנקרא "פחד נטישה".

כמובן, בחיי היום-יום, אנחנו משחזרים את הפצע הזה ואנחנו מכירים אותו טוב, טוב. אז יש בנו גם פחדים ממים, גם פחדים מטביעה, גם פחדים מלאבד את המוכר והידוע, להחזיק חזק. זה בגלל אותו פצע עתיק נשמתי.

אם מכינים אותנו קבוצת נשמות, שבאה לפתוח את האור על פני האדמה, לכן, אני מביאה בפניכם את בקשת ההדרכות – רפאו את פצעי הנשמה.

עוד "פצע נשמה" שיש לנו, זה התנהלות שלנו מול הבוראים שלנו. עד כמה אנחנו האמנו בהם. עד כמה אנחנו לא האמנו בהם. האם אנחנו באמון וספק מול הבריאה שלנו, וכל ההתנהלות שלנו, זה גם פצע נשמה. האם יש כוח שעוזר לנו, וכל ההתנהלות שלנו, זה גם "פצע נשמה". האם יש כוח שעוזר לנו, אין לנו כוח שעוזר לנו.

כל הזיכרונות העתיקים, כל הכאבים ההיסטוריים שליוו את הנשמה שלנו בהתעלות שלה, בחניכות שלה, בדברים שהיא חוותה מדברים הוליסטיים, אוניברסליים, ועד רמת ממד התודעה הפנימית, ושם נמצאים כל התשתיות החשובות שלנו לצמיחה.

דיברנו על נטישה, על הפחד, על הפרידה מ"נשמת-האם", מהאימא. דיברנו על טביעה, על פחד מלטבוע, שמעצים בנו את הפחד משינוי, את הפחד ללכת אל הלא-נודע. לקפוץ למים, כי מה יקרה שם. איך נסתדר שם. כל מה שקורה היום, מהפחד משינוי, כל השינוי שאנחנו מדברים, בא מהטראומות ההיסטוריות, מאותם פעמים בהם הנשמה שלנו עשתה דרך, טיפסה על ההר, התעלתה ופתאום נפלה מאיזה שהיא סיבה. ואז, מה שקורה, היא התנפצה בתוכה בצער ובכאב ולמקום הזה, אנחנו רוצים להגיע עם האהבה הגדולה שלנו, ולרפא אותו.

בתקופת החיים בבתי-הספר למסתורין, היתה שם עבודה עם שליחי האור, עם החניך. העבודה שהיתה שם, היתה על 2 פרמטרים מאד מאד חשובים:

(1) שהחניך יהיה ער לעבודה הנדרשת ממנו, שהחניך יהיה ער לכך שהוא מחויב להתמסר לעבודה הפנימית.

(2) שהחניך יהיה ער ושלא יירדם רוחנית. שלא יהיה עיוור. שלא יהיו לו נקודות עיוורון ואז הוא ילקה באגו רוחני.

אלו 2 הדברים שכל המורים היו עובדים עם חניכי ההתעלות. שימו-לב, האם גם בחיים אלה אתם נושאים את "פצע הנשמה" שנקודות עיוורון לגבי עצמכם. הרדמות רוחנית, חוסר התעוררות ובעיקר שיעבוד והתמכרות לכאב, לסבל, לילד, לילדה הסובלים, לכל הסיפורים והדרמות שקרו לנו. שימו-לב זה שיעבוד והתמכרות.

גם התמכרות זה סוג של שעבוד, של חוסר חירות פנימית. לכן, הריפוי בא ממקום של מודעות ופתיחת נקודות העיוורון למה שקורה בחיי היום יום שלכם. כי "פצעי הנשמה", מה שהם עושים, הם חוסמים את המערכת הנשמתית של הצמיחה שלנו. הם חונקים את הנשמה שלנו, וכשפצעים חוסמים את הנשמה שלנו, היא לא מעבירה את האור או את האנרגיה או את הדלק להתפתחות. ואז, בעיקר זה מה שאנחנו חווים ביום יום, אנחנו חווים דפוסים מאד ברורים של הימנעות מלהיחשף, הימנעות מלהתחבר לחכמה, הימנעות מלצאת לאור, הימנעות מלטפל, הימנעות מלתקשר.

זו העיקר החסימה המאד מאד גדולה. ההימנעות לא לעשות את מה שבאנו לעשות פה, שזה עוד "פצע נשמה", וזה בא מתוך אותם פחדים מאד מאד עמוקים, שדיברתי עליהם קודם.

כשאנחנו מדברים על הימנעות ועל התיקון של "חירות רוחנית", אנחנו מדברים על משהו של נדרים, אפילו שנדרנו, של הדרך שאנחנו קובעים לעצמנו כאן בתוך החיים שלנו, של יחסי השותפות שלנו, של מערכת יחסים, של מה אנחנו חווים בתוך מערכת היחסים.

לכן, אומרים לנו המדריכים, אל תפלו יותר אל תעתועי-הנפש  שלכם, הנפש הבהמית, ההישרדותית, האגו שלכם, המקום של הילד הפנימי, הילדה הפנימית. מקום של אגו מתעתע בכם.

אם תזכרו בהיותכם חניכי בי"ס למסתורין, כמו שדיברנו קודם, על 2 הממדים שהיו עובדים איתנו בביה"ס למסתורין, על המסירות, על ההתמסרות, על הכלי הזה הנפשי, לעשות עבודת-לב ועל העיוורון, על הנקודות העיוורות ועל הנקודות של ההירדמות של "שינה רוחנית".

אנחנו רואים גם בקרב האנשים שסביבנו, הרבה מאד אנשים מתעוררים והרבה מאד אנשים עדיין ישנים, וזה מהמקום הזה. אתם זוכרים שגם המורים הרוחניים היו עובדים איתנו על ההתנהלות מול הבריאה, על ההתנהלות מול הממדים העליונים, על ההתנהלות מול האור. והיום, שיש אנשים שמטילים ספק במקורות האור, או מטילים ספק ביכולות התקשור שלהם, אלה נקודות עיוורון, וזה "פצע נשמתי", שהטיפול בו הוא באמת ריפוי ואיזון ושחרור רגשי, משום שהגוף הרגשי שלנו, הוא גוף התקשור.

אז כל "הפצעים הנשמתים", בסופו של דבר, דרך הגוף הרגשי שלנו, דרך הדנ"א הרוחני שלנו, בתקופה זאת, מבקשים מאיתנו את הריפוי, ולכן הטלת ספק באור, הטלת ספק בעצמנו, שאנחנו לא מסוגלים, זה בא מאותם פחדים עתיקים, משום שלכולנו יש סוג של פחד גם מהתקופות החשוכות, שרדפו אחרינו, אחרי זה שהיינו מאד עוצמתיים, אחרי זה שידענו דברים, ידענו לנבא.

מי שראה את הסדרה המופלאה על חיי ישו, יש שם תיעוד היסטורי, שבוודאי התסריטאי תקשר שם המון דברים. כיוון שהוא היה מלא חמלה ומלא אהבה, כמו ילד אווטר.

הרומאים כל-כך נבהלו מהכוח שיש לו, מכוח ההשפעה שיש שלו, מזה שהוא מגנט אליו כל-כך הרבה אנשים, אז הם החליטו להראות לכל העולם שהם לא יכולים לאפשר את האור הזה, ולכן הם צלבו אותו. אבל הוא היה אווטר.

הוא תיקן תוך כדי המוות שלו, הוא עשה את הטקס שנקרא "פועה", מה שהטיבטים עושים, תוך כדי המוות שלו. הוא תיקן כבר את גוף האור שלו, לכן הוא המשיך כאווטר, המשיך להיות כלי להשראה.

לכן, הנקודות האלה, שהן די עיוורות בנו, ושאנחנו בעצם נעדרי אמון ומטילים ספק במי אנחנו, הם "פצעי הנשמה", הכי חזקים שלנו. לכן, אם אנחנו שליחי אור, ואנחנו תמצית טהורה של הבריאה, אנחנו מתבקשים בציווי נשמתי, ע"פ צו ההדרכות שלנו, על פי צו רוחני, ע"פ צו מוסרי, להסיר ולשחרר את "פצעי הנשמה" האלה.

מה שעליכם לעשות, זה בעצם, לעשות רשימה של הדברים שאתם נמנעים מהם, שאתם מפחדים מהם, תודעתית, מנטלית, רגשית, דברים גם שקורים לכם בגוף הפיזי. ההיגיינה שלו, השומן שיש עליו. עישון – כל הדברים האלה, מקומות שבהם אנחנו מכורים לסבל, מכורים לדרמות, מכורים ל"למה לא", מכורים לילד או לילדה הפנימית הקטנה, שהוא בעצם השעון המעורר שלנו.

אז אם אתם שומעים את "השעון המעורר" שלכם, זה הזמן לשחרר, ממש לנקות את "הפצע הנשמתי" הכי חזק שלכם, ומה "הפצע הנשמתי" הכי חזק שלכם? זה בא מתוך הסיטואציות היומיומיות, מתוך האינטראקציות ביחסי השותפות שיש לכם בתוך המשפחה. שיש לכם בתוך עצמכם, ושיש לכם בתוך קבוצות, בתוך המקומות שאתם נפגשים. בעצם, זה עם השיקוף שלכם.

זאת הדרך, בעצם, להבין ממה אתם נמנעים. איפה אתם רוצים להגיע קדימה ולא מתאפשר. איפה נמצא הפחד של הנטישה. איפה נמצא הפחד מ"לא להצליח". איפה נמצא הפחד מהעוצמה הרוחנית, מההארה הרוחנית. כי מה יקרה שם?

אלה הנדרים העתיקים שהנשמה שלכם הטביעה בתוך עצמה, ובאנו לגלגול הזה כשליחי אור, ואנחנו מחויבים עתה, כדי שנהיה כלי טהור לטפל ב"פצעי הנשמה" האלו.

אני מניתי כמה וכמה מהם, אבל יש הרבה דברים. גם חוסר הצלחה עם כסף. כל הדברים הקארמתיים, שמשוחזרים בתוך חיי היום יום, הם נמצאים בתוך המערכת הנשמתית, ובעצם, למה באנו? באנו בשביל לתקן.

הדרך שלנו, בעצם, היא מאד מאד חשובה. הדרך של ההמשך, כי ההדרכות שלנו מבקשות מאיתנו: "שפרו את ההתנהגות, הטיבו עם עצמכם, טפלו בילד הפנימי, טפלו במצבים חריגים שאתם רואים ביום יום שלכם, שהגיע הזמן לטפל בהם. שימו לב לסיטואציות שעולות מול אנשים. אין יותר את מי להאשים, רק להתבונן פנימה, בפצע העתיק שנפתח. וטפלו בעצמכם".

איך מטפלים?

 זה דבר מאד פשוט. מתחברים אל המקום הזה, מתחברים אל התוכנה הרגשית, לעולם הפנימי הזה שמתגלה לרגש, אם זה רגש של כאב מאד עמוק, אם זה רגש של צער מאד עמוק, אם זה רגש של שנאה, קינאה, חוסר הצלחה, מה הרגש שעולה? מה עולה מתוך עולם תת-הכרתי. או עולם על-הכרתי. מה קורה בתוך העולם הרגשי הסוער הזה, שנמצא בתוך המעבדה, שנקראת "גוף הרגש".

משם אתם מעלים את התוכנה הזאת, שעולה. מה עולה? מה צף לי ממול? מה כואב לי? מה מעצבן אותי? מה אני חושבת שנפגעתי, מה אני חושבת שלא מצליח לי. הוא לא אשם. היא לא אשמה. אין אשמה בכלל. יש רק כניסה פנימה, וכשאנחנו נכנסים פנימה, אנחנו מתחברים שם עם אותו חלק עמוק בתוכנו. אתם יכולים לראות ישות עתיקה. אולי הישות שהיתם שעולה. אולי השליחה, אולי המתקשרת, אולי המכשפה, אולי המרפאה. כל ישות שעולה מול הפצע הזה, מול כל מה שמדמם שם וכואב, וחוזר, במבנים היסטוריים, ואז אתם מסתכלים עליה, ומדברים אליה ולאט לאט שולחים אליה אהבה, ואומרים: "או.קיי. תודה שבאת, תודה שבאת, אני מצטערת או מתנצלת, שהבאתי אותך למקום הזה. אבל הנה, זהו". זה על ה"אני רוצה לטפל, אני רוצה לטפל, אני רוצה ללטף, אני רוצה לעשות ניתוח אנרגטי לאותו מקום".

אתם פשוט מטפלים בעצמכם, ואז מבקשים מהרוח, מבקשים מאור אלוהי, רק זה מה שעושה את הריפוי מכוחות אלוהיים. כוחות אלוהיים נכנסים אל הפצע הזה. יש להם תדר הרבה יותר גבוה מהתדר האישי שלנו.

נכנסים אל הפצע הזה, ומתחילים ממש להמיס אותו. פצע יכול להיראות כמו כל דבר. כמו פצע מדמם, כמו איזה שהם פנים מפחידות, כמו שורשים שחורים. זה הכל תלוי בדמיון שלכם, אפילו לראות את הילד/ה כואבים ובוכים ומסכנים.

ואז הפרידה הזאת, מהמקום הכואב, עצם זה שהעליתם את זה לתודעה שלכם, לאט לאט, אתם רואים איך הכוחות האלוהיים האלה מזרימים אור, מזרימים "נקטר אלים", מזרימים תמציות אנרגטיות, מזרימים אור אלוהי, ולאט לאט אתם רואים את כל הגוש הזה, מתחיל כמו קרח, להינמס, להינמס ולהינמס. והכאב הזה משתחרר. ואתם נותנים לו שם. אתם מלווים בשחרור. מה השחרור, איזה פצע, ומיד מציפים את המקום שנוצר בזרעים חדשים של אור ואהבה גדולה שאתם שולחים מהלב שלכם, ומברכים גם אותם ואומרים: "הנני מוכן/ה ומזומן/ה לתהליך הגדילה והצמיחה שלי, והריפוי של פצעי הנשמה שלי".

עוד דרך מיוחדת שאני מאד אוהבת לעשות אותה. זה לצאת אל מקום שהנשמה קוראת. אל מקום עתיק. מה שאנחנו קוראים "מסעות רוחניים". שאנחנו נוסעים למקומות בהם חייתה הנשמה שלנו. אנחנו מגיעים לשם ואנחנו עושים שם עבודת-ריפוי מאד מאד עמוקה. ויש שם הלחמה. יש שם ריפוי מאד עמוק ויש חיבור אל רסיסי נשמה. נשמה מוארת, נשמה צחה, וגם החזרת רסיסי נשמה. גם הם סוג של ריפוי, שאנחנו מחזירים את החלקיקים האנרגטיים והיפים והמתוקים שלנו, שקשורים לנשמה שלנו, ומכניסים אותם אלינו מרופאים, זכים, טהורים ונוצצים. ואז כל הריפוי הזה שמתרחש, הוא ריפוי אנרגטי-תודעתי-רגשי.

מהו נותן? הוא נותן קפיצה קדימה. הוא נותן קלילות מאד מאד חזקה, והוא בעיקר, בעיקר מרפא את הלב והופך את התפקיד שבאנו לכאן, כשליחי אור מאירים, מרופאים, להביא את הריפוי לאנושות. להביא את האור האלוהי אל הסביבה שלנו. אל הגאיה, ולהכין את בני האנוש לקראת השלב הבא.

זהו מקום שפתחתי חלון. פתחתי דלת. טפלו בפצעים האלה, אני אומרת לכם ממקום אישי, יומיומי של ההכנות האלו שעושים אותנו אל הדבר הבא. ורק ע"י ריפוי ועבודת-לב, וטיפול ושחרור קארמות עתיקות והטבעות עתיקות של קורבנות, של סבל, של "אין לי", של "אני לא יכול", "שאני לא מתאים", "שאני לא מספיק טובה". לא מספיק… ולא מספיק…. די! לא רוצים יותר מהיכולות הקדושה ששליחי האור שהולכים כאן על האדמה, ילכו עם התוכנה הזאת.

ריפוי נעים ושחרור נעים. אלוהה. מחני יזרעאלי נוי

השאירו לנו פנייה ונשמח לחזור אליכם בהקדם

מזמינים אתכם לפגישת תקשור מרתקת עם הכהן הגדול אדמה וסן ג’רמן

טלפון אחד והשינוי כבר מתרחש!
פונט קריאה
רקע לבן
נווני אפור
ניגודיות גבוהה
הגודל טקסט