בית הספר למיסתורין לחוכמת למוריה

היום האחרון במסע לשאסטה- הינו מאתגר ביותר…

כשאני מגיעה ליום האחרון של המסע, אני כה מרוממת אנרגטית, מנטלית ומאוד ריגשית.

כבר מרגישה איך גופי הופך מתוח כמיתרי גיטרה, ושומעת את הכמיהה /זעקה הפנימית: לא לא אל תלכי !!

אני לא יכולה לעצור את דמעותיי,

התחושה שנפרדת מאהוב, נקרעת ממנו… אוי זה כאב בלב ובגוף…

הנוכחות שלי כל כך גדולה במקום הזה, שנזקקת לכמה ימים אחר כך, להתאים אותה לארצי ..

ביום הראשון למסע מוציאה מהתרמיל, רשת מכודרת עשויה מחוטי זהב ופניני אור

ואט ואט כל יום שעובר, הופכת למלקטת,

כשהקבוצה הופעת למאוחדת, כגוף אחד בעל אורות גוונים ותדרים רבים.

פורשת את הרשת, ובתנועת פתיחה לוכדת לי רגעים אהובים, נפלאים מרגשים,

יחד עם טיפות מים קריסטלים, עלים ירוקים, אדמה פועמת, הוויות אור שובבות,

סיפורי צמיחה, דמעות של כאב שהתפוגג, אמונה מטרפדת שנעלמה,

סיפור חוסם שהפך למרפא.

אני הדייגת הקוסמית, ממלאה לי את הרשת, ברגעי אושר ועוצמה.

ומניחה גם בתוך הרשת, שרשרת פנינים אותם משחילה אחד אחד

שיש בה את:

פניני האומץ לפגוש את הפחדים מבלי לקבור אותם,

פניני שמחה על הצלחה לשחרר,

פניני אמת שנאמרה מבלי לחשוש

פנינה אהבה עצמית שגדלה וגדלה

אושר על ההקשבה הפנימית,

פניני עוצמה שמתגלה

פניני נוכחות אחרת

פניני אומץ לב.

ליבי פועם לנוכח התמלאות הרשת, באנרגיות אור, במה שכל משתתפת חווה ועוברת באופן אישי,

כיצד היא קולטת את הדרמה האוטומטית וחופרת בה בלייזר,

ומרפאה את התיכנות.

מהי פוגשת ואיפה, ואיך העצמי העליון ימגיש לה על מגש זהב- את השיקוף.

לעיתים הפה נפער, לנוכח הדיוק המטורף, של מה שעולה בשיחת הבוקר, בין מה שמתרחש בשטח..

ההבנות שמגיעות בשנייה

ההחלטות שמגיעות בשנייה.

השינוי וההיטהרות הפנימית.

רגעים מקודשים שננצרים לעד

חוויות, שגם במרחק 10 שנים זוכרים אותם, כרגעים מכוננים שעשו את התפנית.

לא ניתן לדמיין ולתכנן, את מה השקט, אויר הנקי, הרוגע והאנרגיה של המקום,

עושים להקשבה פנימית.

זו האזנה אחרת שמביאה עומק ואישורים, מדוע באתי לפה- מה שאומרים 'הקריאה'

ומה זה יתרום לעתיד שלי.

הרשת שלי נמלאת בסיפורי ניקוי, ניסי ריפוי, תהליכים מלאי השראה, גילויים עצמיים,

החלטות לעיצוב מחדש של כמה נושאים חשובים בחיים.

אין מילים שיוכלו להסביר את העבודה הנרחבת והכה עמוקה, שאנו עוברות, ולעיתים היא לא מודעת.

והנה מגיע הערב לפני העזיבה, ואני מאד עצובה, וגם מאושרת

אוהבת את הקבוצה, את הביחד, את החומר ביד היוצר,

את המקום הכי נהדר שלי כאשת ריפוי קדומה

כאן אני בעיקר אני- בשרות הפלנטה, האור הכוכבים, האני הגבוה

כאן אני בנוכחות הגבוהה ביותר שלי מתאחדת עם נשמתי הגבוהה, ללא דאגות ואתגרים.

והנה מגיע היום האחרון אני חשה את הכיווץ הפנימי.. אף פעם לא ברור איך אחזור הביתה..

איך אפרד מהאחדות, שאני כה מתגעגעת אליה ביום יום

אוספת בדמעות את הרשת שלי, מקפלת את כל הרגעים, מכדרת אותה חזרה, מכניסה לתרמיל..

עוטה על צווארי את שרשרת הפנינים

מסתכלת על המשתתפות, הם בדיוק מגיבות כמוני, בוכות, לא רוצות לעזוב כבר מתכננות מתי יגיעו שוב

ולהן זו הפעם הראשונה כאן, אני הפסקתי לספור כמה פעמים חוויתי את המקום

אך עבורי תמיד זו כמו בפעם הראשונה.

חוזרת הביתה.. לארצי .. מתמודדת עם החזרה.. הלב שלי נשאר שם

הרשת המכודרת צמודה לליבי, השרשרת מונחת לידי.

ואני כבר סופרת את הימים מתי אגיע בפעם הבאה..

השנה עוברת, ואני חווה ימים טובים ופחות טובים

לוח השנה על שולחן העבודה שלי, מבשר לי שהנה אני מתקרבת

לתאריך, וזה כמו לצקת מים חיים לנשמתי

שדה האנרגיה של המקום כבר קרוב לי ..מרגישה אותו

זה המסע להר שאסטה!

מזמינה אותך לחוות ולהיות את הכי בעולם

15-25/6 אני בהר שאסטה בריטריט מרפא וגדול, שאפשר לעשותו רק בהר המופלא

הנה הקישור להרשמה

אשמח שתשתפו את הקישור לכתבה חברות שמגיעה להם מתנה כזאת.