"כאן זה מו ( למוריה)האמא" הוא זרק בשניה ונפלה לנו הלסת… שער למוריה נפתח בכולנו..

היום הזה נחרט בנשמה, בעוצמה של תדר טהור, עבודה שאמאנית עמוקה וזיכרון שהתעורר .

הרגע שבו הכל התחיל.. הגענו אל אגם טיטיקקה, וברגע שהמדריך המקומי החל להסביר, נדהמנו

הוא לא התחיל בהסברים גיאוגרפיים, אלא הצביע על אגם טיטיקקה ואמר בפשטות: "כאן זה מוֹ. זה חלק מלמוריה." אני כלמוראינית חשתי אושר גדול

האגם הוא פורטל יקומי, שבקרקעיתו עיר אור ומקדשים עתיקים, החכמה המקודשת של דיסק השמש מלמוריה שמורה שם- וגם תורת שבע הקרניים המקודשות הובאה על ידי ניצולי למוריה ונשמרה בטיטיקקה

האגם הוא רחם קוסמי עצום, נקודת צומת חיה ברשת הקריסטלית- המגע עם המים כאן הוא טבילה בספרייה אקאשית נוזלית שנושאת את תדר למוריה הטהור.

באיים הצפים הבנויים על קש יכולנו לחזור אחורה בזמן ולהבין איך חיו על כדור הארץ פעם, עברנו ניקוי ואת הכיול מחדש של ה-DNA הרוחני.

זו אנרגיה נשית עתיקה שמרככת אותנו ומחזירה אותנו לקצב הלב המקורי הקצב שלפני הניסוי הגדול.

משם המשכנו אל ארמו מורו. הסטארגייט האישי, שחלמתי עליו כל חיי.

זהו שער האלים, נקודת אפס אנרגטית. המעבר כאן אינו פיזי, הוא תודעתי.

הקיר האדום הענק וכלהסביבה עם המצוקים העבירה בנו רטט עצום

דרך טקסים שאמאניים ממוקדים מול השער, של דון אוגוסטון

התאפשר לנו הדהוד מדויק.

דלת ארמו מורו מלאה סיפורים על טבעיים, כל אחד עבר תהליך אחר בעמידה בדלת .

כמה ברות מזל אנחנו

שהקשבנו לבקשת חוזה הנשמה ולהגיע לאתרים הכה עוצמתיים ומיוחדים

הגופים האנרגטיים התרחבו להכיל את האור והתדרים.

כל המסע המופלא לפרו ובמיוחד היום יצר חניכה עוצמתית ומושלמת.

עדכון תוכנה של הנשמה. מי שהגיעה לכאן לא יכולה לצאת אותו הדבר.

והיום, ברגע הזה, אנחנו יודעות הנשמה פשוט זוכרת את הבית.