מחכה לחזור שוב …
יומן מסע –
בוקר על הר שאסטה.. השמש כבר זרחה, ממלאת את גופינו באור זהב .. הנוף הנפרש מסביב של שרשראות הרים גבוהים, ממלא אותנו בשמחה !
אנחנו כל גג העולם ! נושמים את כוח הבריאה המקודשת !
עיניי עצומות .. מרגישה אותכם .. חברי הקבוצה ..ההדרכות העוטפות …
אני חשה את השדות האנרגטים של האהובים והאהובות, את הלמות הלב .. את הרגע הזה, אני רוצה לשמר עמוק עמוק בליבי שלא יגמר, שיהיה לנצח.
הרגע הזה, שאנו עומדים על הפסגה- במעגל סיום של המסע, מחובקים, בוכים, מרוגשים, יודעים שעוד מעט נארוז מזוודות, נכנס למכוניות, המסע יסתיים ..חוזרים הבייתה למציאות ..
איננו יכולים לדעת ,מה הדבר שהתרחש ממש כאן במסע, מה הקסם שקורה שהוא יהיה עמוק ומשמעותי להמשך חיינו.
איננו יכולים לדעת מה הכלנו באמת, מה השתנה תוך כדי, מה עבר על גופינו האנרגטיים והפיזיים .
לא נדע מה התחולל בנפשינו כתוצאה מכל התהליכים, המפגשים ומה שנבחנו עליו ..
אני כן יודעת, שיש משהו קסום, אותנטי, מרגש ומוכר, המחזיר אותי להר שוב ושוב
ואני רוצה לנצור לעולמים, רגעים אלה, כי הם לא חוזרים.
ואני רוצה לנצור לעולמים, רגעים אלה, כי הם לא חוזרים.
זהו אינו ההר הגבוה של למוריה.. כאלה היו רק בהוואי . זהו הר הגעש השני בגובהו באמריקה . הלמוריאינים בחרו בו לתחיית התודעה והתעלות, והוא עצום באנרגיה שלו, בכוחות הריפוי ובאיפשור לעשות עבודה רוחנית ורגשית בתדר נפלא של אהבה ותמיכה.
זהו הר מיוחד, ואנו מגיעים למקום,שנושבת בו רוח האלוהות, רוחם של אחינו הגדולים, רוחם של הפליאדות, ונוס וסיריוס.
ההר הזה הינו מערכת שימור עתיקה אשר כולה עבורינו בכדי ללמוד ולהכיל את האהבה היופי והאור, ולקבל ממנו את כל מה שאנו זקוקים לו היום, על מנת לעלות מדרגה, להיות חכמים יותר, חזקים יותר, בטוחים יותר.
עיני עצומות ועיני כל חברי הקבוצה.. ובלב ידיעה – אילו המסע הזה יכול היה להימשך כך עוד ועוד …
זהו סיפור אהבה בן הר לאדם ..